לשון הרע בקבוצת השכונה: מתי הודעה הופכת לעילה, ומה ההגנות

המאמר הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ולכל עילה יש מועדי התיישנות משלה.

״תיזהרו מהקבלן של הבניין ממול. לקח מקדמה משלושה דיירים ונעלם. גנב.״ ההודעה נכתבה בקבוצת הוואטסאפ של השכונה, 140 חברים, בתשע בערב. בבוקר היא כבר נמחקה, וצילום המסך שלה כבר נשלח הלאה. חוק איסור לשון הרע שואל על ההודעה הזאת שלוש שאלות, בסדר קבוע: אם מה שנכתב הוא לשון הרע, אם הוא פורסם, ואם למי שכתב יש הגנה. השלישית היא רוב התיק, ובה נקבע גם אם מכתב הדרישה שהגיע לכותב שווה את הסכום שכתוב בו.

השאלה הראשונה: מה ההודעה עלולה לגרום

סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע לפי מה שהפרסום ״עלול״ לגרום: להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזות אותו בשל מעשים או תכונות שמיוחסים לו, או לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במקצועו. כוונת הכותב לא נכנסת להגדרה. גם נזק לא: המבחן הוא מה הדברים עלולים לעשות, ונפגע לא צריך להראות שלקוח ביטל. ״אדם״ לעניין הסעיף הוא גם תאגיד, ולכן חברה קבלנית תובעת בשמה. ושם לא נדרש. לפי סעיף 3 לשון הרע יכולה להשתמע מהפרסום עצמו או מנסיבות חיצוניות, ובקבוצה של רחוב אחד ״הקבלן של הבניין ממול״ מזוהה בלי שם.

השאלה השנייה: למי זה הגיע

סעיף 2 מגדיר פרסום בעל פה, בכתב, בדפוס, בציור, בצליל ובכל אמצעי אחר. וואטסאפ לא מוזכר, ואין בזה צורך. החוק רואה פרסום כשהדברים יועדו לאדם זולת הנפגע והגיעו אליו או לאדם אחר, וגם כשנכתבו באופן שעשוי, לפי הנסיבות, להגיע לאדם כזה. סעיף 7 קובע שפרסום לאדם אחד או יותר זולת הנפגע הוא עוולה אזרחית. הודעה פרטית לקבלן עצמו לא עונה על ההגדרה. קבוצה של 140 עונה בוודאות, ומחיקה אחרי שעה לא משנה את מה שכבר הגיע.

כשהדברים לא היו אמת, החוק שואל את הכותב שתי שאלות: אם האמין בהם, ומה עשה לפני ששלח כדי לבדוק.

השאלה השלישית: מה יש לכותב להגיד

סעיף 13 מונה פרסומים שלא ישמשו עילה כלל, ובהם דברים שנאמרו בכנסת או בישיבת ממשלה, דברי בעל דין או עד תוך כדי דיון בבית משפט, ופרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין. הודעה בקבוצת שכונה לא נמצאת שם. סעיף 14 הוא הגנת אמת הפרסום, ובה שני תנאים יחד: שהדבר שפורסם היה אמת, ושהיה בפרסום עניין ציבורי. פרט לוואי שלא הוכח, ואין בו פגיעה של ממש, לא שולל את ההגנה. הקושי בהודעה שלנו הוא במילה האחרונה: להוכיח שמקדמה נלקחה ולא הוחזרה זה דבר אחד, ולהוכיח ״גנב״ דבר אחר. סעיף 15 הוא הגנת תום הלב, והיא עומדת לכותב רק אם פרסם באחת משתים-עשרה נסיבות שהסעיף מונה, ובהן חובה חוקית, מוסרית או חברתית כלפי מי שאליו הופנה הפרסום, הגנה על עניין אישי כשר של הכותב או של הקוראים, הבעת דעה על התנהגות הנפגע בקשר לעניין ציבורי, ותלונה לרשות שמוסמכת לקבל אותה. על התלונה החוק מוסיף סייג במפורש: ההגנה חלה על התלונה עצמה, ואין בה כדי להגן על פרסום אחר של דבר הגשתה או של תוכנה. מי שהתלונן במשטרה ואז כתב על זה בקבוצה עומד מול הסייג הזה. סעיף 16 מוסיף שתי חזקות. מי שפרסם באחת הנסיבות האלה ולא חרג מהסביר, חזקה שפעל בתום לב. ומי שפרסם דבר שלא היה אמת ולא האמין בו, או לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים כדי לבדוק, חזקה שלא פעל בתום לב. ״שלושה דיירים״ היא לכן השאלה: מי הם, אם הכותב דיבר איתם לפני שכתב, ואם נשארו מזה הודעות.

פיצוי בלי הוכחת נזק, ומה מוריד אותו

סעיף 7א מאפשר לבית המשפט לחייב את הנתבע בפיצוי בלי הוכחת נזק. הסכום הכתוב בחוק הוא עד 50,000 שקלים, ועד כפל הסכום כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. שני הסכומים צמודים למדד המחירים לצרכן ממדד ספטמבר 1998 ומתעדכנים מדי חודש, ולכן התקרה היום גבוהה מהמספר המודפס בחוק. הסעיף אומר ״רשאי״, ובית המשפט קובע את הסכום בתוך הטווח לפי הנסיבות. על אותה לשון הרע לא מקבלים פיצוי כזה יותר מפעם אחת. סעיף 19 מונה ארבע הקלות שבית המשפט רשאי לזקוף לזכות הנתבע. חזרה על מה שכבר נאמר, בציון המקור, וזו הקלה ולא הגנה גם למי שהעביר את צילום המסך הלאה. שכנוע באמיתות הדברים. היעדר כוונה לנפגע. והתנצלות, תיקון או הכחשה. על ההתנצלות החוק מוסיף תנאי: היא נזקפת רק אם פורסמה במקום, במידה ובדרך שבהם פורסמה לשון הרע, ולא הייתה מסויגת. לצד הפיצוי בית המשפט רשאי לצוות, לפי סעיף 9, על פרסום תיקון או הכחשה, או על פרסום פסק הדין, על חשבון הנתבע.

קיבלתם מכתב על הודעה שכתבתם

מכתבי הדרישה שמגיעים למשרדנו מהצד הזה דורשים לרוב מחיקה, התנצלות בקבוצה וסכום. הסכום במכתב הוא דרישה של הצד השני, והתקרה שבחוק היא תקרה. כותב ששילם בעצמו מקדמה ויש לו קבלה עומד על עניין אישי כשר לפי סעיף 15, ומול הגנת האמת של סעיף 14. כותב שרק שמע נשאל את שאלת סעיף 16: ממי, ומה בדק. ואחרי המכתב, התנצלות או תיקון בקבוצה עצמה, בלי סייג, הם מה שסעיף 19 מונה.

שבע שנים, ובית משפט השלום

חוק ההתיישנות קובע לתביעה כזאת שבע שנים, מהיום שבו נולדה העילה, כלומר מיום הפרסום. כשעובדות העילה נעלמו מהתובע מסיבות שלא היו תלויות בו, ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע, התקופה מתחילה ביום שנודעו לו. התיקון לחוק מ-2024 הוציא מהמניין את התקופה שבין 7 באוקטובר 2023 ל-6 באפריל 2024, לתביעות שתקופתן לא הסתיימה לפני התיקון. תביעה אזרחית בסכום עד 2.5 מיליון שקלים נדונה בבית משפט השלום.

מה היה ידוע בתשע בערב?

במשרדנו הבדיקה מתחילה מצילום המסך עצמו: התאריך והשעה, שם הקבוצה ומספר החברים בה, ומי כתב מה. אחר כך ההתכתבות שקדמה להודעה, אם הייתה, ומכתב הדרישה עם התשובה שניתנה לו. משרדנו מייצג בתיקים כאלה גם נפגעים וגם מי שכתב, ומשני הצדדים השאלה הראשונה זהה: מה היה ידוע לכותב בתשע בערב, לפני שלחץ שלח.